שגיא נ' בנק הפועלים בע"מ-סניף 690

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 10,000 ₪.

כנגד התובע מתנהל תיק הוצאה לפועל בגין תביעה על סכום קצוב שהגיש נגדו הנתבע בגין חוב כספי, שעיקרו אינו מוכחש.

התובע הגיש התנגדות לביצוע התביעה בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, וביום 11.2.11, דחה כב' הרשם (כתוארו אז) נ' פלקס את ההתנגדות.

2.אין מחלוקת, כעולה הן מכתב התביעה והן מדברי התובע בדיון היום, כי טענות התובע כנגד הנתבע הנן, למעשה, אותן הטענות שנטענו בהתנגדות, בהן נקבע חד משמעית כי בדין נפתח תיק ההוצאה לפועל (זאת, גם אם הלכה למעשה משיג הנתבע על ההחלטה לגופה ; ראו למשל בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון כמו גם בהעתק ההחלטה שצורף לכתב ההגנה). אף אין מחלוקת כי לא הוגש ערעור על ההחלטה, אשר דחתה את ההתנגדות.

בנסיבות אלה, כטענת הנתבע בכתב ההגנה, אכן מושתק התובע מלטעון טענותיו, שהוכרעו זה מכבר, פעם נוספת במסגרת התביעה שלפני ודין התביעה להדחות מטעם זה.

3.גם לגופה לא היה מקום לקבל את התביעה.

בתמצית ונוכח המסקנה לעיל, אך אציין כי התובע איננו חולק על חובו לנתבע - תאגיד בנקאי (או למצער על עיקרו), וככל שירדתי לסוף דעתו בדיון שלפני, הרי שלמעשה חולק הוא על האופן שבו נזקף אחד מן התשלומים, שלפי הנטען שילם לנתבע, בסך כ- 1,019 ₪, באופן אשר הוביל להגשת התביעה, שעה שסכום זה לא נזקף לטענתו על חשבון תשלומים שוטפים שהיה אמור לבצע במסגרת הסדר אל מול התובע.

דא עקא, בכתב התביעה תבע התובע סך כולל של 4,230 ₪ בגין הפרש נטען בין סכום החוב, כפי שהיה רשום לטענתו בתיק ההוצאה לפועל ובין החוב האמיתי לטענתו (ראו עמ' 2 לכתב התביעה). פירוט של ממש לסכום קרן התביעה, אשר יבהיר גם את הפער בין הכתוב בה ובין דבריו בדיון, ואשר יגבשן לכדי גרסה קוהרנטית לא מצאתי, הגם שניתן להניח, כתוצאה מעיון בטופס האזהרה שצירף התובע, כי הוא נובע מסכום האגרה ושכר טרחת עו"ד בגין הגשת התביעה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. כידוע, על הטוען לפירעון של חוב, לעמוד בנטל לשכנע, כי אמנם החוב נפרע (ולענייננו – כי אמנם קויים הסדר תשלומים). גם אם אמנם עסקינן אך בטענה הקשורה עם אופן זקיפת תשלומים בקשר עם חיובים אחדים, הרי שעל המשלם – החייב בתשלום –מוטל הנטל להראות, כי אמנם זקף במישרין תשלום ספציפי על חשבון חיוב ספציפי (וזאת ככל שלא התנה בהסכמה על הזכות לזקוף תשלומים), כעולה בין היתר מהוראות סעיף 50 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג - 1973 .

אולם התובע לא עמד בנטלים אלה. התובע לא הציג ראיה לכאורה או אסמכתא של ממש שמהם, לשיטתו, ניתן להבין כי אמנם פרע את מלוא התשלומים שנדרש לפרוע עובר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל (ויובהר, כי טיעונים, בין אם בכתב ובין אם בעל פה, אינם בבחינת תחליף לראיה של ממש). כפועל יוצא, ממילא לא עמד התובע בחובת הראיה ובנטל לשכנע, כי סכום חובו לנתבע, כפי שרשום ברישומים אלה, איננו מדוייק. מטעמים אלה אף לא היה מקום להגיע למסקנה, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא לצורך.

אולם כאמור, וממילא, מושתק התובע מלטעון את טענותיו בגדרי תביעה זו, שעה שאלה הוכרעו זה מכבר במסגרת ההתנגדות שהוגשה.

זאת ועוד: חלקו הארי של סכום התביעה (5,770 ₪) גובש בכתב התביעה כעוגמת נפש, שלא כומתה בפירוט ולא הובהר בעניינה דבר, בכל הקשור עם היחס שבין הסכום הנתבע ובין המעשים והאירועים שתוארו בכתב התביעה. בוודאי שבנסיבות אלה עסקינן בסכום מופרז שלא היה מקום להידרש לו גם לו היתה לפני עילת תביעה של ממש.

5.בנסיבות אלה, כאשר אך עסקינן בטענות כלליות בעלמא, אשר חזקה שהתובע יכול היה לצרף בהקשרן ולו אסמכתאות מינימאליות, בכל הקשור עם רישומי תיק ההוצאה לפועל או תשלומים ששילם לנתבע, הרי שגם אלמלא היה מושתק הנתבע מלטעון טענותיו כאמור לעיל, לא היה מקום לקבל את התביעה הכללית והלאקונית.

כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך כולל של 900 ₪.

זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מעת המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: